פסק דין
1.התובע, העוסק בהרבעת סוסים, התקשר עם הנתבעת, חווה לגידול והרבעת סוסים, בשני הסכמים, האחד, נוגע לרכישת שגר והשני נוגע להסכמי הרבעה.
טענות התובע כלפי הנתבעת הן כדלקמן:
באשר להסכם רכישת השגר, לדבריו, רכש את השגר, עוד בהיותו בבטן אימו ושילם לנתבעת במזומן, סך של 18,000$, כאשר סכום זה כולל מע"מ. באשר להסכם השני, שילם התובע עבור חמש ההרבעות אותן רכש מן הנתבעת סך של 4,500$. הנתבעת לא מסרה לתובע חשבוניות כדין ולפיכך, לא יכול היה להגישן ולהתקזז על המע"מ. משכך, עותר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה המע"מ. התובע ציין בכתב תביעתו, בסעיף 7, כי אם ימציא הנתבע חשבוניות מס כדין, יוותר התובע על עתירה זו.
טענה שנייה היא כי לא קיבל תעודות הרבעה הנדרשות לצורך מכירת השגרים מן הסוסות שהורבעו, דבר שמנע ממנו למכרם. התובע הצהיר כי אם יקבלן מן הנתבעת, יסיר תביעתו בעניין. התעודות נמסרו ומשכך, התביעה, בהקשר זה, נדחית.
טענה שלישית נוגעת לאחת ההרבעות, אשר לדברי התובע, לא הביאה לעיבור הסוסה ולהולדה ועל כן, עותר הוא להשבת הסכום בשווי הרבעה זו, סך של 900$.
2.התביעה הוגשה בבית משפט השלום בראשון לציון. הוגשה בקשה למחיקה על הסף בהעדר סמכות מקומית וכן בהעדר יריבות, לאור העובדה שהנתבע אז, מר יובל קלר, לא התקשר בהסכמים מול התובע, אלא היתה זו החברה אשר בבעלותו. התיק הועבר לבית משפט לתביעות קטנות בחיפה לאור הסמכות המקומית הנתונה לו. באשר לטענות בדבר העדר היריבות בין מר קלר לבין התובע, בעקבות כך ואחר שהוצגו בפניי חשבוניות המעידות על עריכת העסקאות בין התובע לחברה, נמחק מר קלר ותחתיו הוספה החברה, הנתבעת דלעיל.
3.הנתבעת אישרה כי השגר נרכש על ידי התובע, אולם לטענתה, התשלום עבורו נמסר לידי הנתבעת רק מספר חודשים לאחר יציאתו לאוויר העולם, כמקובל, והוצאה בגין כך חשבונית מס כדין אשר הוגשה לעיון בית המשפט. לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא ביקש את החשבונית, אלא התקשר אליו שנה לאחר מכן, וביקש לקבל חשבונית המתאימה לשנת המס העוקבת לגביה יוכל עוד לקבל החזר מע"מ, אך לכך סירב מנהל הנתבעת.
תעודות ההרבעה נמסרו לידיו של התובע והתביעה בהקשר זה אינה מוצדקת.
באשר לטענות התובע בדבר זכותו לקבל החזר בגין ההרבעה שלא צלחה, טענה הנתבעת כי אין לה קשר לסוסות לאחר ההרבעה והסוס המרביע כלל אינו בבעלותה. בוצעו חמש הרבעות ועל כן חב התובע בתשלום בעבורן. לטענת הנתבעת, אין באפשרותה למסור לתובע חשבוניות בגין ההרבעות, שכן התשלום הועבר לבעל הסוס המתגורר בליטא.
4.עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין וכן עיינתי במסמכים שונים.
הוגשו לעיוני חמש תעודות הרבעה. הוצג אישור "רישום הסוס הערבי בישראל – המרכז לרפואה השוואתית ע"ש אייזן" (להלן: "מרכז רישום הסוס") מיום 10/5/10 לפיו שבוע קודם, מסר להם מנהל הנתבעת 5 תעודות הרבעה.
באשר לסוסה לגביה נתבע ההחזר, שמה ונטי, הוצגה בפניי, כאמור, תעודת הרבעה וכן דו"ח הרבעות המעיד על מועד ההרבעה. כן, הוצג אישור מרכז רישום הסוס לפיו לא מוכר להם וולד של סוסה זו במהלך שנת 2009 או בכלל.
הנתבעת הציגה חשבונית מס הנושאת תאריך 10/1/09 על סך 63,000 כאשר נרשם על גבה כי נמסרה כנגד" מכירת ולד בבטן".
5.באשר לתביעה הנוגעת למע"מ בגין רכישת השגר, התובע טען, אמנם, כי שב וביקש חשבונית ומנהל הנתבעת סירב לכך, אך מנהל הנתבעת הכחיש זאת. בפניי הוצגה חשבונית נושאת תאריך 10/1/09 כאמור, אך לטענת התובע, שילם עבור השגר, עוד כשהיה בבטן אימו ולכן החשבונית הוצאה באיחור. טענת התובע בעניין זה עומדת אל מול טענת מנהל הנתבעת, אשר טען כי סוכם, אמנם, על מכירת השגר עוד בבטן אימו, אולם התשלום נמסר רק בעת קבלתו, מספר חודשים לאחר צאתו לאוויר העולם, והחשבונית הוצאה במועד התשלום.
במצב כזה של איזון בין טענות הצדדים, כאשר אין בנמצא כל ראיה שיש בה כדי לחזק משקלה של גרסת אחד הצדדים, אין מנוס מלקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו ומשכך, התביעה, בהקשר למע"מ בגין עסקה זו, נדחית.
באשר לתביעת המע"מ בגין עסקאות ההרבעות, טען התובע כי לא קיבל חשבוניות עבור עסקאות אלה. מנהל הנתבעת טען כי לא הוציא חשבוניות מאחר שהסוס אינו בבעלותו ואת הכסף העביר לבעליו של הסוס. לא ברור מתי, אם בכלל, דרש התובע חשבוניות בגין כך והתובע לא הוכיח זאת, אלא הסתפק בטענה סתמית כי לא קיבל חשבוניות. לפיכך, גם בהקשר לכך, התביעה נדחית.
באשר לטענת התובע כי ההרבעה החמישית, של הסוסה ונטי, לא יצאה אל הפועל, שכן זו לא התעברה, הרי שמנהל הנתבעת לא חלק על טענת התובע כי הרבעה משמעותה עד לשלב של הולדה. מן המסמכים עולה כי אכן לא נרשם וולד של סוסה זו בתקופה הרלוונטית.
טענתה הסתמית של הנתבעת כי אינה בעלת הסוס וכי הסוס שייך לאדם המתגורר בחו"ל, לטעמי, אין בה די. אין מחלוקת כי העסקה נעשתה בין התובע לבין מנהל הנתבעת, כי לבעל הסוס לא היה כל קשר עם התובע וכי את הכסף עבור ההרבעה קיבל מידי התובע מנהל הנתבעת. הוא אף חתום בעצמו על תעודות ההרבעה של הסוסות, כמחזיק הסוס המרביע. משכך, נוצרת, לטעמי, יריבות בין התובע לנתבעת. אם סברה הנתבעת כי יש לחייב את בעל הסוס בהשבת התשלום עבור ההרבעה אשר לא יצאה אל הפועל, יכול היה לצרפו להליך, אולם דבר זה לא התבקש ולא נעשה.
משהרבעה אחת לא יצאה אל הפועל, כפי שעולה בבירור מטענת התובע הנתמכת במסמכים, ומאחר שהסוס אינו נמצא עוד בחוות הנתבעת, הרי שהנתבעת אינה יכולה עוד להמשיך ולעמוד בהסכם עד להרבעת הסוסה, כמתחייב.